ת"א 1952/03

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סכסוך משפטי מורכב בו מעורבות שלוש חברות: המבקשת מס' 1 (מגסון), המבקשת מס' 2 (טייקו) והמשיבה (אלבקס). מגסון וטייקו ביקשו עיכוב הליכים בתביעה כספית שהגישה אלבקס, בסך 10,000,000 שקל, בטענה להפרת הסכמים הקשורים למיזם משותף למכרז בסינגפור. לב הסוגיה היה האם יש לפתור את הסכסוך באמצעות בוררות כפי שנקבע בהסכם קבלנות משנה לא חתום, או באמצעות מערכת בתי המשפט. המקרה עסק בבחינת מספר תנאים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, קרי קיומו של הסכם בוררות תקף, תחולתו על הסכסוך ונכונות המבקשים לדבוק בהליך הבוררות. בית המשפט העליון, בפסק דין קודם, קיבל את ערעורה של טייקו, אישר את קיומו של הסכם בוררות תקף והחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי לדיון נוסף. בית המשפט המחוזי, בפסק דינו המקיף, ניתח בדקדקנות כל תנאי הקבוע בסעיף 5 לחוק הבוררות. היא מצאה כי שני התנאים הראשונים – הסכם בוררות תקף והרלוונטיות שלו לסכסוך – אכן התקיימו. בית המשפט דחה את טענותיה של אלבקס בנוגע לתנאי השלישי, ואישר כי מגסון וטייקו היו צדדים להסכם הבוררות. בנוסף, התנאי הרביעי, בדבר נכונותם של המבקשים לעבור בוררות, לא היה שנוי במחלוקת על ידי אלבקס ולכן נחשב כמתקיים. התנאים החמישי והשישי, הנוגעים לעיתוי ולצורה של הבקשה להקפאת הליכים, התקיימו אף הם, שכן מגסון וטייקו ביקשו עיכוב הליכים להגנתם ובאמצעות בקשות בכתב. יתר על כן, בית המשפט לא מצא טעמים מיוחדים המצדיקים אי שמיעת הסכסוך באמצעות בוררות, ודחה את טענותיה של אלבקס. פסק הדין התעמק גם בסעיף 6 לחוק הבוררות, הנוגע לאמנות בינלאומיות. מגאסון וטייקו טענו כי אמנת ניו יורק להכרה ואכיפה של פסקי בוררות זרים חלה על עניינם, ובית המשפט הסכים, למרות התנגדותו של אלבקס. בית המשפט הגיע למסקנה כי התקיימו כל התנאים לעיכוב הליכים לפי סעיפים 5 ו-6 לחוק הבוררות. לפיכך, הבקשות לעיכוב הליכים בתיק ת.א. 1952/03 התקבלו. ההחלטה התקבלה בהעדר הצדדים וללא צו להוצאות.