ע"פ 107/08

תקציר

הערעורים בפני בית המשפט נבעו מפסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, אשר הרשיע את המערער בעבירות, לרבות הריגה, בעקבות אירוע בו ירה מספר יריות מרכב, וגרם למותו של אדם ולפציעתו של קטין. הסכסוך נבע מסכסוך קרקעות בירושלים. בית המשפט המחוזי הסתמך רבות על עדויות של עדי ראייה, בעיקר של אנשים שהיו ברכב סמוך לזירה, וכן על ראיות נסיבתיות כגון הסכם מחילה (סולחה) שהשתמע מאחריותו של המערער. חרף טענותיו של המערער כי ירה רק לכיוון משאבת בטון ולא לכיוון הרכב, מצא בית המשפט ראיות משמעותיות המצביעות אחרת, והבטיח הרשעה המבוססת על התנהגות פזיזה שהובילה למוות. המערער טען נגד מהימנות העדים, כיוון הירי ופגמי החקירה הנטענים. עם זאת, טענותיו נדחו, כאשר בית המשפט שומר על אמון בממצאים העובדתיים והמהימנים של בית המשפט המחוזי. על המערער נגזרו שבע שנות מאסר, בניכוי תקופת מאסר ברשות הפלסטינית. בית המשפט דחה ערעורים על גזר הדין וגזר הדין, בנימוק של ראיות מספיקות והיעדר ספק סביר לגבי אשמתו. בית המשפט הדגיש את חשיבותן של הנסיבות הפרטניות בגזר הדין, ציין את היעדר עברו הפלילי הקודם של המערער והתייחס לאירוע כחריג, אך הדגיש את הצורך בענישה מרתיעה בשל חומרת המעשים.