ע"א 22216-05-22

תקציר

הערעור נועד לערער על ממצאיו של בית משפט קמא בדבר אחריות, רשלנות תורמת ונזקים בתביעת נזיקין. עם זאת, שופטי הערעור נוטים לדחות את הערעור, ואינם מוצאים נסיבות חריגות המצדיקות התערבות בקביעותיו העובדתיות והמהימנות של בית משפט קמא. בית משפט קמא בחן בדקדקנות את הראיות והטענות, לרבות חוות דעת מומחים ועדויות עדים, ומסקנותיו נתמכות בראיות. באשר לחבות, בית הדין מקבל את גרסת התובעת לפיה הוטל עליה לטפל במטופל שאינו משתף פעולה ללא הנחיות מתאימות, דבר המבסס את אחריות המעסיק. הימנעותם של המערערים מלהביא עדים וראיות מסוימים, שהיו בשליטתם, מובילה להיסק שאינו מוצא חן בעיניהם. גם ייחוס רשלנות תורמת על ידי בית המשפט לתובע אינו מושפע, שכן ערכאת הערעור ממעטת להתערב בעניינים אלה. באשר לנזקים, עדותו של המומחה האורתופדי תומכת בקביעתו של בית משפט קמא בדבר שיעור נכות רפואית בשיעור של 18%, והפחתת הנכות בשל עברו הרפואי של התובע על ידי בית המשפט היא סבירה. כמו כן, קביעתו של בית משפט קמא בדבר שיעור נכות תפקודית בשיעור של 50% והשפעתה על כושר ההשתכרות של התובע מנומקת היטב ונתונה לשיקול דעתו של בית משפט קמא. בהיותם שבעי רצון מפסק דינו של בית משפט קמא, מסכימים השופטים פה אחד לדחות את הערעור ולהורות למערערים לשלם 20,000 ₪ הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.