רע"א 7473/96

תקציר

המקרה סובב סביב נהג גדוד שריון שעמד לדין משמעתי, לקח רובה של חייל אחר, טען אותו ודרך אותו. נורתה ירייה שפצעה אותו בבטנו. הוא טען כי מדובר בתאונה בזמן שמחה, במחאה על הטיפול בו ביחידה. המשיב דחה את בקשתו לקצבת נכות בנימוק של "התנהגות רעה וחמורה". ועדת הערר ובית המשפט המחוזי הסכימו. המבקש ערער לבית המשפט העליון בטענה להפרות פרוצדורליות ויישום לרעה של החוק. בית המשפט העליון דחה את הטענות הפרוצדורליות וקבע כי לוועדת הערר סמכויות נרחבות והיא יכולה להחליט על סמך גרסת המבקש. לגופו של עניין, בית המשפט מצא כי התנהגותו של המבקש, לרבות נטילת נשקו של חייל אחר וכוונה לירות בבסיס, היוותה "התנהגות רעה וחמורה", גם אם מעשיו לא היו מכוונים. חומרתם האובייקטיבית של מעשיו, בשילוב עם כוונותיו הפליליות, גברו על הנסיבות הסובייקטיביות. לפיכך, הערעור נדחה. בהחלטה הודגש כי חוק הגמול הוא אמנם חקיקה סוציאלית, אך תועלתו אינה מוחלטת וניתן לשלול אותה בגין "התנהגות רעה וחמורה". בית המשפט גם הבהיר את המבחן האובייקטיבי-סובייקטיבי לקביעת התנהגות כזו וקבע כי הלחץ והרגשות של המבקש לא הקלו על מעשיו.