ת"א 25613-04-20

תקציר

בית המשפט פסק לטובת התובע והורה לנתבעת לפרוע הלוואה בסך 500,000 אירו בתוספת ריבית. הנתבע לא שכנע את בית המשפט כי מלוא סכום ההלוואה לא הועבר, או כי התשלומים ששולמו לתובע היו ספציפית עבור ההלוואה המדוברת ולא חובות אחרים. השופט גם מצא את עדותו של בעלה של התובעת משכנעת יותר מזו של הנתבעת ועדיה. על פי פסק הדין, התובע העביר לנתבעת את מלוא סכום ההלוואה, כולל 136,000 אירו נוספים אשר קוזזו כנגד חוב אחר. הנתבעת לא הביאה ראיות לכך שהחזירה סכום זה באמצעים אחרים. כמו כן, בית המשפט קבע כי לתובעת זכות להחליט כיצד לייחס תשלומים ששילמה הנתבעת, והתובעת בחרה להחיל אותם על חובות אחרים. הריבית הנקובה בהסכם ההלוואה נשמרה אף היא, שכן הנתבעת לא הוכיחה כי היא בלתי סבירה. השופטת מתחה ביקורת על הנתבעת שהעלתה בסיכומיהם טענות חדשות, וציינה כי הצדדים המעורבים היו אנשי עסקים מנוסים שערכו את הסכם ההלוואה בידיעה על העלויות הפוטנציאליות. הנתבע חויב לשלם לתובע את יתרת ההלוואה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה, וכן שכר טרחת עורך דין והוצאות.