ת"א 20350-07-12

תקציר

המחלוקת היא בין לוינסקי סקוור בע"מ לבין הבעלים של מסעדה הממוקמת בתחנה המרכזית בתל אביב, בנוגע לדמי ניהול ואחזקה. בעלי המסעדה חתמו בשנת 1991 על הסכם ניהול עם חברת כיכר לוינסקי בע"מ, אשר פירט את דמי הניהול שישולמו על ידי הבעלים, שיחושבו בהתאם לשטח חנותם ולסוג העסק. בשנת 2008 השכירו הבעלים את החנות לנתבעת, שהפעילה בה מסעדה ושילמה את דמי הניהול באופן שוטף עד שנת 2011. הנתבע טען כי הסכם הניהול מפלה ואין לכבול אותו מאחר שלא חתם עליו בעצמו. עם זאת, בית המשפט קבע כי ניתן לערוך חוזה בעל פה והתנהגותו של הנתבע מעידה על הסכמתו לתנאי ההסכם, שכן הוא שילם את שכר הטרחה במשך מספר שנים. בית המשפט דחה גם את טענת הנתבעת כי התובעת לא הייתה זכאית לדמי הניהול משום שלא סיפקה שירותי ניקיון ותחזוקה נאותים וסגרה את שער הכניסה הסמוך ובכך פגעה בעסקי המסעדה. התובע הביא ראיות לכך שסגירת השער נבעה משיקולי ביטחון ולא פגעה באופן משמעותי בעסקי המסעדה, שכן שערים אחרים נותרו פתוחים ונגישים. בנוסף, מצא בית המשפט כי טענות הנתבעת בדבר שירותי ניהול לקויים לא נתמכו בראיות מספיקות וסותרות את עדותו וראיותיו של התובע. לפיכך פסק בית המשפט לטובת חברת לוינסקי סקוור בע"מ, וחייב את הנתבעת לשלם 79,765 שקל, כולל ריבית והוצאות משפט.