ה"פ 23215-01-12

תקציר

בית המשפט מצא כי הערת האזהרה שנרשמה כנגד רכושו של המשיב נותרה בעינה בתוקף, שכן לא התקיימו התנאים למחיקתה. אשר על כן, בקשת העותרת לסעד הצהרתי, שמטרתו לבסס זכויות בעלות בבית המגורים של המשיב על בסיס הסכם גירושין, נדחית. הסכם הגירושין, שהתיימר להעביר את זכויות המשיב בבית המגורים לעותרת, סותר את הערת ההתראה. העותרת לא הצליחה להוכיח כי הסכם הגירושין נערך בתום לב. מהראיות עולה כי העותרת הייתה מודעת לקשייה הכלכליים של המשיבה ולא נקטה בצעדים הדרושים להעברת הזכויות בבית המגורים על שמה. זאת ועוד, שיהויה של המבקשת בהגשת התביעה, כמו גם הימנעותה מלגלות כי התביעה הוגשה על פי הסכם פשרה, מעוררים שאלות בדבר תום לבה. העותר נדרש לשאת בהוצאותיהם של שני משיבים, ואילו הבקשה להוצאות נגד משיבים אחרים נדחית. בנוסף, אחד המשיבים מחויב בחלק מההוצאות שנגרמו למשיב אחר, שכן התביעה הוגשה בעקבות פשרה ביניהם. פסק הדין אינו קובע את חלוקת התמורה ממכירת בית המגורים, אשר תוכרע בהליכים נפרדים.