ת"א 14894-03-18

תקציר

קביעתו של בית המשפט היא כי תביעת התובע להשבת השקעתו בשותפות מכבסה מוצדקת. התובעת השקיעה 200,000 ₪ ועוד 12,000 ₪ בעסקי המכבסה, מתוך ציפייה לחלוקת רווחים שווה. עם זאת, השותפות נמשכה ארבעה חודשים בלבד, והתובע ביקש לסיים אותה. על פי פקודת השותפויות, לתובע הייתה זכות לפרק את השותפות ללא תנאים קבועים. הנתבע לא הצליח להוכיח כי החובות שנצברו במהלך השותפות מצדיקים שמירה על חלק משמעותי כלשהו מההשקעה. בית המשפט הורה לנתבעים, שהם בעל ואישה, להשיב לתובע 200,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה ממועד הגשת התביעה. בנוסף, חויבו הנתבעים בתשלום ריבית, הוצאות ושכר טרחת עורך דין. סכום זה ישולם ביחד ולחוד על ידי שני הנתבעים, דבר המעיד על כך ששניהם חייבים בכל הסכום. נמצא כי האישה הסכימה במשתמע להחלטותיו העסקיות של בעלה וחלקה בהטבות ובאחריות של המכבסה, למרות ששמה היה רשום על רישום העסק. פיצויי עוגמת הנפש של התובע לא נפסקו מאחר שבית המשפט מצא אותו אחראי לקבלת החלטות פזיזה. בסיכומו של דבר, חויבו הנתבעים בתשלום משמעותי לתובע, המשקף את החזר ההשקעה ושכר טרחה שונה.