ת"א 23426-05-13

תקציר

בהסכם הפשרה בין התובעת לנתבעת נקבע כי הנתבעת לא תבצע כל פעולה העלולה לפגוע בהצגת דירתו של התובע, אותה התכוונה האחרונה למכור. עם זאת, הנתבעת הפרה הסכם זה בכך שהשמיעה הערות מזלזלות לרוכשים פוטנציאליים. הערות אלה יכלו לעכב את מכירת הדירה ולא חוסו תחת החריגים המפורטים בהסכם הפשרה. כתוצאה מכך, נמצא כי הנתבע הפר את ההסכם. גם התבטאויותיו של הנתבע היוו לשון הרע, שכן הן היו עלולות להשפיל את התובע בפני רוכשים פוטנציאליים ולהשפיל אותו על בסיס מעשיו ותכונותיו. דברי הנאשם, שכללו טענות על בנייה בלתי חוקית והתנהגות עבריינית, לא הוכחו כנכונים, ובכך נכשלה הגנת האמת. יתר על כן, הנתבע לא פעל בתום לב, והערותיו לא נפלו תחת הקטגוריות המוגנות של חוות דעת או גילויים נדרשים. למרות הפגיעה בשמה הטוב של התובעת, הפיצוי שנפסק היה סביר, בהתחשב במהות הסכסוך ובמצבו הכלכלי של הנתבע. לפיכך, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע 35,000 ₪ כפיצוי לשון הרע, בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין בסך 12,500 ₪ בתוספת מע"מ. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים ביום 24.2.16.