ת"פ 60494-05-12

תקציר

גזר הדין, מיוני 2013, מתייחס לארבעה נאשמים שהורשעו במספר אישומים של פעילות טרור. כולם היו חברים בחוליה של ארגון הטרור "החזית העממית הדמוקרטית לשחרור פלסטין", שהשתתפו במעשי אלימות והפחדה שונים. מעשיהם כללו יידוי אבנים על אנשי כוחות הביטחון, סיכון חיי אדם בצירי תחבורה ותקיפת תושבים בשכונתם, לרבות סחיטה באיומים ובכוח ופציעה בנסיבות מחמירות. לחלק מהנאשמים גם הרשעות קודמות בעבירות דומות. השופט פירט את מתחם הענישה המתאים לכל אישום, שהשתנה בהתאם לחומרת העבירות ונסיבות ביצוען. האישום הראשון של חברות ותמיכה בארגון טרור נשא עונשים שבין 10 ל-30 חודשים למנהיג החוליה (נאשם 1) ובין 10 ל-24 חודשים לשאר הנאשמים. האישום השני של סיכון חיי אדם וניסיון לתקיפת שוטרים נשא עונש של 10 עד 30 חודשי מאסר. האישום השלישי של סחיטה באיומים נידון בין 8 ל-24 חודשים, והאישום הרביעי של סחיטה ופציעה בנסיבות מחמירות נקבע ל-12 עד 30 חודשים. אישומים נוספים הקשורים לנשק נגד נאשם 2 נשאו עונש של שנתיים עד 5 שנים. בקביעת העונש הכולל ההולם, התחשב השופט בהודאות הנאשמים, שחסכו זמן שיפוטי, בנסיבותיהם האישיות ובעובדה שהיו במעצר למעלה משנה. השופט שקל גם את חומרת העבירות והישנותן, ואת הצורך בהרתעה. השופט ציין כי עקרון אחדות הענישה, אף שהוא חשוב, אינו מחייב, והעונשים שהוטלו על שותף לעבירה בעבירות נלוות לא היוו אמת מידה מכרעת. בסופו של דבר, על נאשם 1 נגזרו 34 חודשי מאסר, על נאשם 2 עד 42 חודשים ועל נאשמים 3 ו-4 עד 34 חודשים כל אחד. על כל הנאשמים נגזרו עונשי מאסר על תנאי והוטל עליהם לשלם סכומים משתנים כפיצוי למתלונן. גזרי הדין היו אמורים להתחיל מיום מעצרו של כל נאשם. השופט הדגיש כי גזרי הדין משקפים את חומרת העבירות וביקש לאזן בין שיקולי ענישה לבין סיכויי שיקום.