סע"ש 3646-02-20

תקציר

התובע, שעבד אצל הנתבעים במשך שלוש תקופות, תבע את הנתבעים על זכויות עובדים וזכויות סוציאליות. התקופה הראשונה הייתה מדצמבר 2016 ועד אוקטובר 2017, במהלכה הועסק התובע על ידי הנתבעת הראשונה, אשר השתמשה במספר חברות ככיסוי להעסקת התובע. התקופה השנייה הייתה מנובמבר 2017 עד יולי 2018, בה הועסק התובע ישירות על ידי הנתבעת הראשונה. התקופה השלישית הייתה מאוגוסט 2018 עד ספטמבר 2019, בה הועסקה התובעת במשותף על ידי הנתבעים הראשון והשלישי. השופטת קבעה כי הנתבעת הראשונה הייתה מעסיקתה של התובעת בתקופה הראשונה וכי הנתבעים הראשון והשלישי היו מעסיקים משותפים בתקופה השלישית. עם זאת, טענת התובעת כי התפטרה בנסיבות המזכות אותה בפיצויי פיטורים נדחתה, שכן מהראיות עולה כי התובעת החליטה לסיים את עבודתה אצל הנתבעים. השופטת גם פסקה שלא להסיר את מסך ההתאגדות כדי להטיל על הנתבע השני אחריות אישית לחובות הנתבע הראשון והשני, שכן לא התקיימו התנאים המצדיקים זאת. באשר לזכאויות התובעת, פסקה השופטת לתובע זכויות סוציאליות שונות מהנתבעים הראשון והשלישי, לרבות הפרשי שכר, פיצוי בגין היעדר הפרשות להטבות, גמול שעות נוספות, גמול עבודה בימי מנוחה שבועית, דמי הבראה, דמי חגים, פדיון חופשה ופיצוי סטטוטורי בגין אי מסירת תלושי הודעה מוקדמת ותלושי שכר. השופטת הורתה לנתבעים לשלם לתובע סכומים אלה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. כמו כן חויבו הנתבעים לשלם לתובע הוצאות ושכר טרחת עורך דין, בסך 7,000 ₪.