ת"א 64005-10-17

תקציר

התובעת, שסבלה מנגע עורי בלחייה, תבעה את הנתבעים – מרפאה והרופא המטפל – בגין רשלנות רפואית ופגיעה באוטונומיה שלה. היא טענה כי הרופא הנתבע היה צריך לבצע ביופסיה כדי לקבוע את אופי הנגע לפני הטיפול בה וכי ההחלטה לבצע ניתוח דחוף ללא ביופסיה מוקדמת הייתה רשלנית. בית המשפט קבע כי לא ניתן להוכיח את טענת הרשלנות הרפואית. חוות הדעת והראיות של המומחים לא תמכו בטענת התובעת כי היה על הרופא הנתבע לבצע ביופסיה אבחנתית טרם הניתוח. החלטת הנתבעת להסיר את הנגע באמצעות ניתוח נמצאה כבחירה סבירה מבין מספר אפשרויות טיפול מקובלות ולא הייתה רשלנית, במיוחד בהתחשב באופיו הדלקתי והמזוהם של הנגע. באשר לטענת ההסכמה והאוטונומיה, מצא בית המשפט כי התובעת לא עודכנה באופן מלא לגבי כל אפשרויות הטיפול שלה. עם זאת, התובעת לא הצליחה להוכיח כי הייתה בוחרת באופציה אחרת לו נודע לה. בנוסף, ציין בית המשפט כי גם אם הייתה מבוצעת ביופסיה, סביר להניח שהתובעת עדיין הייתה בוחרת בהסרה כירורגית, כפי שהמליץ המומחה, והתוצאה היא אותו נזק – צלקת ניתוחית. למרות זאת, בית המשפט פסק לתובעת פיצוי בסך 35,000 ₪ בגין הפגיעה באוטונומיה שלה, בצירוף שכר טרחת עורכי דין והוצאות, שהנתבעים חויבו לשלם.