ע"א 357/89

תקציר

בית המשפט העליון דחה ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי שחייב את המשיבים הרביעי והחמישי בפיצוי המערערת בגין נזקים שנבעו ממעשי המרמה של המשיב הרביעי, מנחם שיינס. מנחם, שהפעיל תחנת הימורים בספורטוטו מטעם אביו, הונה את שותפיו בכך שמילא את טפסי ההימורים שלהם באופן שונה ממה שסוכם. כתוצאה מכך, המשתתפים סבלו הפסדים. בית המשפט העליון קבע כי אין בסיס לתביעתה של המערערת נגד המועצה להסדר הימורים בספורט, שארגנה את ההימורים, ונגד הגוף שייצג את המועצה. המועצה, שהוקמה מכוח חוק הסדר ההימורים בספורט, הייתה אחראית לניהול ההימורים על פי תכנית קבועה המפורטת בתקנות הסדרת ההימורים בספורט (תכנית הימורים בכדורגל). המערערת, כמשתתפת בהימורים, נדרשה למלא אחר התנאים המפורטים בתכנית, שכללו מילוי נכון של טפסי ההימורים. המועצה יכלה להניח באופן סביר כי המשתתפים יפעלו בהתאם לחובותיהם, ולפיכך לא הייתה אחראית להתנהגות המרמה של מנחם. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי למועצה ולסוכנות לא הייתה חובת זהירות כלפי המערערת בכל הנוגע לפיקוח על פעילות התחנה או לתכנון מכונת ההטבעה המשמשת לאימות טפסי ההימורים. המערער, אשר מינה את מנחם כסוכנו למילוי הטפסים, היה אחראי לוודא כי הטפסים מולאו כראוי. מעשיו של מנחם בעניין זה לא יוחסו למועצה או לסוכנות, ורשלנותו של המערער בפיקוח על שלוחו גרמה לנזק. לבסוף, נדחתה גם תביעת הנזיקין בגין רשלנות נגד המועצה והסוכנות, שכן בית המשפט לא מצא חובת זהירות בינן לבין המערערת בנסיבות המקרה. ציפיות הצדדים, כפי שהן נגזרות מהמערכת הנורמטיבית החלה, לא תמכו בקיומה של חובה כזו, ותביעתו של המערער הייתה בעיקרה כנגד עיזבון מנחם ואביו. הערעור, שביקש להטיל אחריות שילוחית על המועצה ועל הסוכנות, נדחה אפוא, והמערערת חויבה לשלם למשיבים הוצאות בסך 5,000 ₪.