ת"א 18218-08-13

תקציר

התיק סובב סביב מחלוקת על טיבו של תשלום פיצויים שנפסק בהליך פלילי והשפעתו על תביעה אזרחית שהוגשה לאחר מכן. התובעים טענו כי הפיצוי שהוטל בבית המשפט הפלילי הוא עונשי באופיו ואין לנכות אותו מהפיצויים שנפסקו בתביעה האזרחית. עם זאת, בית המשפט קבע כי על פי הדין הישראלי, הפיצוי שנפסק בהליך פלילי הוא בעל אופי אזרחי ומטרתו לשפר את מצבו של הקורבן, ולא להעניש את הפוגע. משכך, נוטה בית המשפט לנכות את הפיצויים שנפסקו בהליך פלילי מהפיצויים שנפסקו בתיקים אזרחיים. יתר על כן, לבית המשפט נתונה הסמכות להחליט אם לבצע ניכוי זה אם לאו, בהתבסס על עקרונות "פיצויים עונשיים" ועל נסיבותיו הספציפיות של המקרה. השופט התייחס בהרחבה לפסקי דין קודמים כדי להראות כי דעת הרוב היא כי פיצוי לפי סעיף 77 לחוק העונשין הוא סעד אזרחי, אשר מנוכה מכל פיצוי שנפסק בתביעה אזרחית. השופט התייחס גם למקרים החריגים שבהם פסקו בתי המשפט פיצויים עונשיים, וציין כי הם שמורים למצבים חמורים מאוד של כוונה או "מעין כוונה". וכי המקרה הנוכחי אינו נופל לקטגוריה זו. בסופו של דבר קבע בית המשפט כי יש לנכות את הפיצוי בסך 100,000 ₪ ששילמה הנתבעת מס' 1 לתובעים בתיק הפלילי מהפיצוי האזרחי המוסכם בסך 250,000 ₪, וכתוצאה מכך לפיצוי סופי בסך 180,713 ₪. השופט הגיע למסקנה כי אין בסיס משפטי לראות בפיצוי הפלילי פיצוי עונשי, ולכן יש לראותו כתשלום בגין הפיצויים האזרחיים. ההחלטה התקבלה בהעדר הצדדים, ולא נפסקו הוצאות.