ע"א 256/71

תקציר

פסק הדין הנדון עוסק במחלוקת על מינויו של ווקף שר מוטוואלי, כאשר המערער טוען כי הליך המינוי היה צריך להפוך אותו לבעל דין וכי הוא הושג באמצעות מצג שווא. בנוסף, המערערת מערערת על סמכותו של בית המשפט המחוזי, בקובעה כי בית הדין הדתי הוא הפורום המתאים לדון בתיק. פסק דינו של בית המשפט העליון מאשר את מינויו של המשיב כמוטואלי ודוחה את ערעורי המערער. לדברי בית הדין, פסק דינו של בית הדין הדתי, אף שנפל פגם פרוצדורלי בשל היעדרותו של המערער, אינו בטל מבחינה מדעית וניתן לערער עליו באמצעות התנגדות צד שלישי או בקשה לעיון חוזר. בית הדין מדגיש כי אופיו של הליך המינוי אינו מחייב דיון אדברסרי, ואת טענות המערער בדבר מצג שווא יש להפנות לבית הדין הדתי. פסק הדין אף מבהיר את גבולות הסמכות בין בית המשפט המחוזי לבין בית הדין הדתי במקרה זה, ומאשר כי תביעת המשיב נגד המערער, המחזיק בנכסי ההקדש על פי דין, יכולה להידון בבית המשפט המחוזי. פסק הדין, המבוסס על ניתוח מקיף של החוקים והנהלים הרלוונטיים, קובע כי המינוי עומד בעינו, וכי ערעורו של המערער הוא לבית הדין הדתי. המערער חויב לשלם למשיב הוצאות ערעור בסך 1,000 ליש"ט.