ת"א 4322-02-09

תקציר

עניינו של פסק הדין בתביעה לפסק דין הצהרתי בדבר זכויותיו של מר חאתם מג'דוב, התובע, בקרקעות מסוימות בכפר עמקה, ולפיצוי נוסף בגין זכויות אלה. אביה של התובעת הגיש בעבר בקשה לפיצוי ממינהל מקרקעי ישראל בגין זכויות סבו של התובע במקרקעין האמורים. מינהל מקרקעי ישראל הציע פיצוי כספי, ואביה של התובעת הסכים וחתם על הסכם בנושא. התובע טען כי למנוח זכויות בחלקות נוספות ולכן עליו לקבל פיצוי נוסף, וכן עתר לקבלת מסמכים הקשורים למקרקעין מהנתבעים. הנתבעים טענו כי יש לדחות את התביעה, שכן למנוח לא היו זכויות נוספות על אלו המוזכרות בהסכם הפיצויים, והמסמכים כבר היו בידי התובע. בית המשפט פסק לטובת הנאשמים. נמצא כי המנוח לא תבע זכויות במקרקעין נוספים מעבר לאלו שצוינו בהסכם הפיצויים הקיים, ומאחר שהתובע ביסס את תביעתו על מימוש זכויותיו של המנוח, חלק זה של התביעה נדחה. בית המשפט דחה גם את בקשת התובע לפיצוי בגין הפרשים בשטח המחושב של הקרקע שנרכשה, שכן טענה זו לא הוזכרה בתביעה הראשונית, וכן משום שהתובע לא הציג כל ראיה התומכת בטענה זו. בית המשפט אף דחה את תביעת התובע לפיצוי מוגדל על בסיס שומה חדשה, שכן גם זו לא הוזכרה בתביעתו הראשונית של התובע, והתובע לא סיפק כל בסיס משפטי להתערב בהסכם החוזי עליו חתם אביו. בנוסף, דחה בית המשפט את תביעת התובעת למתן חשבונות, שכן כל המסמכים הרלוונטיים כבר הוצגו בפני התובעת, וממילא המסמכים המבוקשים אינם חשבונות. עוד ציין בית המשפט כי אין יחסים מיוחדים בין הצדדים שיש בהם כדי להצדיק מתן חשבונות. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, נוכח חובתו של התובע בהליך הממושך והעלאת טענות ונימוקים חדשים שלא הוזכרו בתביעה המקורית. לפיכך, פסק הדין דחה את טענות התובעת במלואן, ולא נפסקו הוצאות למי מהצדדים.