ת"א 3507/09

תקציר

פסק הדין דן באחריות משרד החינוך, והתובעת, לאי העסקתה של התובעת במתכונת רחבה כפי שהוסכם בשני חוזי ההעסקה שנחתמו בין התובעת לבין ההורים. חלקו הראשון של הדיון מתמקד באירועים שקדמו לפסק דינו של השופט חשין, וחלקו השני מתמקד באירועים שהתרחשו לאחר פסק דין זה. מסקנת בית הדין היא כי החלטת משרד החינוך שלא להעסיק את התובע על פי חוזה ההעסקה הראשון שנחתם בינו לבין ההורים התבססה על שיקולים פסולים ועל כן משרד החינוך הוא האחראי הבלעדי לתוצאה זו. אחריות זו נובעת מכך שהשיקול המרכזי שעמד מאחורי החלטת המשרד נמצא בלתי תקין, הנוגע לעמדותיו הפוליטיות של התובע ולמכתב שכתב בנוגע ל"פרשת רבין". באשר לחוזה העבודה השני, בית הדין מוצא כי הן משרד החינוך והן התובע אחראים לאי העסקתו של התובע במתכונת הרחבה שהוסכם עליה. אחריותו של המשרד נובעת מכך שהחלטתו הושפעה גם משיקולים לא ענייניים, ובראשם תרעומת כלפי התובע על נקיטת צעדים משפטיים נגדו, וכן מתחושות מתמשכות של הצוות. אחריותו של התובע היא בכך שלא פנה למשרד החינוך כדי לדון בתנאי העסקתו, אלא בחר "להכתיב" את תנאי החוזה. בפסק הדין מוזכר גם המתח בין התובע לבין מנהל בית הספר, מר רונס, שהשפיע על התוצאה. בית הדין קובע כי אין להטיל על משרד החינוך את האחריות לסיום העסקתו המוחלט של התובע, שכן הדבר נקבע בסופו של דבר על ידי ההורים. ההורים רצו שהתובע יהיה הדמות הדומיננטית בבית הספר, דבר שיצר מתח מובנה מול מנהל בית הספר ומשרד החינוך. מבחינת פיצויים, בית הדין פוסק לתובע 309,973 ₪ לשנת הלימודים 2008, בהתאם לתנאי חוזה העבודה הראשון. עבור 4.5 החודשים הראשונים של שנת הלימודים תשס"ט פוסק בית המשפט לתובע 19,177 ₪, שהם 50% מהסכום המבוקש, המשקפים את קביעת בית המשפט בדבר אחריות משותפת בין המשרד לתובע לתוצאה זו. בית המשפט דוחה את בקשת התובע לפיצוי בגין הנזקים העקיפים שנגרמו לכאורה עקב מכירת ביתו, וקובע כי לא עלה בידי בית המשפט לשכנע את בית המשפט בטענותיו בדבר ההפסד שנגרם לו. בסיכומו של דבר, בית המשפט מוצא כי הייתה החמצה של הזדמנות למצוא פתרון שישביע את רצון כל הצדדים ופוסק לתובע סך של 329,150 ₪, בצירוף מלוא הוצאות שכר הטרחה ששילם ושכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ₪.