עב"ל 385/97

תקציר

בית המשפט דחה את הערעור בשל היעדר תקנות המסדירות אי השלמת תקופת זכאות לקצבת זקנה. פסק הדין מתייחס באופן ביקורתי לכישלון הממושך בחקיקת תקנות אלה – מצב הסותר את כוונות הכנסת כפי שהן באות לידי ביטוי בחוק הביטוח הלאומי. האחריות לחקיקת תקנות אלה מוטלת על שר העבודה ולא על המוסד לביטוח לאומי. האחרון הואשם בכך שלא לקח חלק פעיל בייזום התיקונים הנדרשים, למרות שיש לו רגל בדלת עם המנגנון המוסדי האחראי. היעדרן של תקנות אלה, שהן חיוניות לקביעת התנאים שבהם ניתן להעניק מענקים, משמעו שלא ניתן להיעתר לבקשת המערער למענק על יסוד הצדק. בית המשפט מכיר בכוונת המחוקק העומדת מאחורי חוק הביטוח הלאומי אך מדגיש כי למרבה הצער אין מנוס מלדחות את הערעור. החלטה זו צריכה להניע את המוסדות הרלוונטיים – ובראשם המוסד לביטוח לאומי – לזרז את חקיקת התקנות הנדרשות. פסק הדין מדגיש גם את הצורך בכיבוד ובהיענות לרצון הכנסת בענייני חקיקה.