ע"א 191/86

תקציר

פסק הדין עוסק בפרשנותו של סעיף 31(1) לפקודת האגודות השיתופיות, המפרט את זכויותיהם של יורשיו של חבר אגודה שיתופית לאחר פטירתם. בית המשפט בחן האם היעדר דרישה בתוך שנה מיום פטירת החבר שולל את זכותם של היורשים לקבל את שווי המניה. בית המשפט העליון קבע כי סעיף 31(1) הוא חלק מקבוצת סעיפים המשקפים את אופייה האישי של אגודה שיתופית. בניגוד למניות בחברה, חברות באגודה שיתופית אינה ניתנת להעברה ואינה ניתנת בירושה. עם פטירת חבר ניתן להעביר את חלקו לממלא מקום ייעודי, בתנאי שהאגודה תאשר זאת. לחברה יש שנה להחליט על ההעברה. אם לא מוצע תחליף, על החברה להעביר את שווי המניה ליורש או לנציג החוקי, אם כי לא נקבע לכך לוח זמנים. בית המשפט פירש את הסעיף המדובר כמעניק ליורשים את הזכות לדרוש את שווי המניה בתוך שנה, ולא כהגבלה על זכותם העיקרית. פרשנות זו נתמכת בלשון הסעיף, המשתמש במילה "רשאי" ולא במילה "יהיה". לפיכך החברה מחויבת לשלם ליורש תוך שנה מיום פטירת החבר, מה שמרמז על כך שהדרישה צריכה להתרחש גם בתוך תקופה זו. אי דרישת התשלום בתוך שנה אינה פוטרת את החברה מכך; זה רק מאפשר להם לעכב את זה. אם לא צוין מועד תשלום בתקנון האגודה, יש להם עד שנתיים לעשות זאת. עוד צוין בפסק הדין כי גם אם היורשים לא תבעו את המגיע להם בתוך התקופה הקבועה בתקנות האגודות השיתופיות (חברות), הם עדיין יכולים לתבוע אותו, בכפוף לתקופת ההתיישנות הכללית. בסופו של דבר, הערעור התקבל, והתיק הוחזר לבית המשפט המחוזי לדיון נוסף. המשיב חויב לשלם למערערים שכר טרחת עורך דין, ריבית והצמדה ממועד הדיון.