ת"צ 42666-01-20

תקציר

פסק הדין דן באישור תובענה ייצוגית נגד רשות המסים בגין גבייה שלא כדין של מס רווחי הון. התובע המייצג טען כי לרשות המסים לא היה בסיס חוקי לנכות פחת משווי הרכישה של דירות שנמכרו על ידי נישומים שהשכירו אותן במסלול הפטור המלא. בית המשפט הסכים עם התובעת וקבע כי פרשנותה של רשות המסים לחוקים הרלוונטיים הייתה שגויה, והובילה לגביית מס מופרזת. פסק הדין דחה את טענות רשות המסים בדבר התקיימות התנאים לאישור התובענה הייצוגית, והדגיש כי לתובע עילת תביעה אישית וכי התובענה הייצוגית היא מנגנון מתאים לטיפול בסוגיה. עוד צוין כי טענת רשות המסים בדבר זמינותם של הליכי השגה וערר אינה מבוססת, שכן המקרה הנוכחי מעורר שאלה משפטית עקרונית בעלת חשיבות ציבורית. בית המשפט ניתח בהרחבה את הוראות החוק ואת פסקי הדין הקודמים הנוגעים לניכוי פחת לצרכי מס רווחי הון, והגיע למסקנה כי הניכוי מוצדק רק כאשר המוכר ניכה קודם לכן פחת מהכנסתו. מאחר שנישומים ששכרו במסלול פטור מלא לא ניכו פחת, קבע בית המשפט כי הנוהג של רשות המסים לנכות פחת משווי הרכישה שלהם אינו חוקי. פסק הדין דן גם בעקרון החוקיות במשפט המינהלי ובכללי הפרשנות של דיני המס, תוך הדגשה כי חבות המס חייבת להתבסס על הוראות דין ברורות ומפורשות. בעקבות זאת התקבלה התביעה הייצוגית, ונמצא כי רשות המסים גבתה מסים שלא כדין. בית המשפט הורה לרשות להחזיר את תשלומי המס המופרזים לחברי הקבוצה, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה רלוונטיים. בנוסף, נדרשה רשות המסים לשלם בסך הכל 5 מיליון שקל, שהם 4.2 מיליון שקל שכר טרחת עורך דין ו-800 אלף שקל כגמול לתובע המייצג. התשלומים נבנו כך שמחציתם ישולמו מראש, ואילו המחצית הנותרת תשולם לאחר החזר של לפחות 80% מחברי הקבוצה הזכאים.