ת"א 40744-11-19

תקציר

פסק הדין נסוב סביב שלוש מחלוקות עיקריות: קיומן של מניות פירוק, טענות לאפליה מצד התובעים וזכות הסירוב להעביר מניות לרומי אסק. החל מהמחלוקת הראשונה, השופט קובע כי אמנם מניות פירוק היו קיימות בשנת 1981, אך אין ראיות תקפות התומכות בהמשך קיומן מעבר לכך. היעדר כל רישום של מניות אלה ברישומי החברה, בצירוף ראיות המצביעות על מחיקתן, מובילים את השופט למסקנה כי טענות התובע בדבר קיומן אינן משכנעות. במעבר לטענות האפליה מציינת השופטת כי נטל ההוכחה מוטל על התובע. הראיות שהוצגו אינן תומכות בטענה כי הנתבעים הפלו את התובע. השופטת מדגישה כי מעורבותו של התובע בניהול החברה מובטחת באמצעות השתתפותו בקבלת החלטות, וחלוקה שווה של הכנסות החברה והוצאותיה בין כלל בעלי המניות, לרבות התובע, שוללת כל טענה ליחס בלתי שוויוני. באשר לזכות הסירוב להעביר מניות לרומי אסק, מורה השופט כי העברת המניות מהתובעת ומהנתבעים 5 עד 7 לרומי אסק תוכל להתבצע, בתנאי שיתקיימו תנאים מסוימים. תנאים אלה כוללים את התחייבות התובעת לערוב אישית לחובותיה של רומי אסק לחברה ואת התחייבותה של רומי אסק שלא להעביר את מניותיה ללא אישור הדירקטורים. פסק דין זה כפוף לחובת הדירקטורים לפעול בסבירות ובתום לב. לסיכום, השופט מורה לחברה לרשום את העברת המניות לרומי אסק ברישומיה ולעדכן את רשם החברות, ובלבד שיתקיימו התנאים האמורים. יתר הסעדים המבוקשים על ידי התובע נדחים, וכל צד נושא בהוצאות המשפט שלו. פסק דין זה ניתן בהיעדר צד מעורב.