עע"מ 2067/19

תקציר

הסוגיה העומדת על הפרק היא הצבת שלטי הכוונה בשביל הגישה המוביל לרחבת הכותל המערבי בירושלים. השלטים המדוברים קיבלו רישיון מרשות התמרורים המקומית, והפנו את הולכי הרגל לרחבת קשת רובינסון. עמותה ערערה על חוקיות הצבתם של שלטים אלה בעתירה מנהלית, בטענה כי השילוט אינו תמרור ואינו תואם את התקנות ותוכניות התכנון הרלוונטיות. בית המשפט קמא דחה את העתירה, והוביל את האגודה לערער. המשיבים, לרבות הרשות לפיתוח ירושלים והרשויות המקומיות, טענו כי התמרורים הוצבו כדין כתמרורים לפי תקנות התעבורה. השופט א' גרוסקופף קבע כי השלטים אכן הוצבו כדין. השופט הסכים עם קביעתו של בית משפט קמא כי התמרורים היו מורשים כדין כתמרורים וכי המונח "דרך" בתקנות מקיף את הדרך בה הוצבו השלטים. כמו כן, לרשות התעבורה המקומית הייתה סמכות להציב שלטים אלה מכוח תקנה 18(ב) לתקנות התעבורה כדי לכוון את תנועת הולכי הרגל. הרשות אמנם לא התייעצה עם קצין משטרה לפני הצבת השלטים, כנדרש בתקנות, אך קבעה כי מחדל זה אינו מצדיק את שלילת הרישיון, אם כי הרשויות נדרשו לתקן זאת בדיעבד. באשר לחריטה על השלטים, קבע השופט כי משרד המשפטים, שלא היה צד להליך, הוא הסמכות המתאימה להתייחס לסוגיה זו, בכל הנוגע לעניינים רגישים של סידורי תפילה בכותל המערבי. משכך, נדחה הערעור, והמערער חויב בהוצאות המשיבים.