ת"א 507-03-10

תקציר

התובעת, קשישה ילידת 1942, נפגעה בתאונת דרכים בעת שחזרה הביתה מהעבודה. היא החליקה ונפלה בעת שנכנסה לאוטובוס וסבלה מחבלות קשות ברגליה. התובעת, ובעלה המנוח שנפטר מאוחר יותר, הגישו תביעת נזיקין נגד הנתבעים. המחלוקת העיקרית היא לגבי גובה הפיצוי. התובע אושפז למשך מספר חודשים ועבר ניתוחים רבים. נקבעה לה נכות רפואית בשיעור של 71%, ונכותה התפקודית נקבעה בשיעור של 100%, שכן היא מרותקת ברובה לכיסא גלגלים וזקוקה לסיוע קבוע של צד ג'. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי, שהעניק לה הטבות. בית המשפט פסק לתובעת פיצויים שונים: 43,432 ₪ בגין הפסד השתכרות, בהנחה שיכלה לעבוד עד גיל 70; 1,795,450 ש"ח לסיוע וסיעוד לצד ג', מתוכם 10,000 ש"ח לחודש לסיוע עתידי; 28,932 שקל עבור התאמות דיור וצרכים מיוחדים; 189,095 ש"ח כאב וסבל; 100,000 ₪ עבור ניידות; 20 אלף שקל עבור תרופות והוצאות רפואיות; ו-5,850 ש"ח הוצאות מומחים. בוצעו ניכויים בגין קצבאות המוסד לביטוח לאומי ותשלומים תכופים, שהביאו לפיצוי כולל של 759,572 ₪. הנתבע חויב לשלם סכום זה, בצירוף 13% שכר טרחת עורך דין ומע"מ בתוך 30 יום. שאר שכר הטרחה היה אמור להתחלק בין שני הצדדים. החלטה זו התקבלה בהתחשב בגילו של התובע, מצבו הבריאותי, נכותו התפקודית וחומרת התאונה.