ת"א 1905/00

תקציר

פסק הדין מקבל את טענת התובעת, שהיא אישה גרושה, ומכריז עליה כבעלים היחיד של הדירה נשוא המחלוקת. הדירה הועברה לידי התובעת במסגרת הסכם ממון שנחתם בהסכם גירושין עם בעלה. פסק הדין מורה על הפסקת כל ההליכים נגדה שיזמו הנתבעים, הכוללים עיקולים על הדירה שהוטלו בשל חובות בעלה לשעבר. הנתבעים, בהם בעלה לשעבר, לא הצליחו להוכיח את טענתם כי הסכם הממון פיקטיבי ונועד להבריח נכסים כדי למנוע מנושי הבעל לגבות את כספם. הראיות הראו כי בין בני הזוג שורר משטר פירודים והחובות שצבר הבעל לאחר גירושיהם היו באחריותו הבלעדית. בית המשפט מצא כי זכויותיה של התובעת בדירה, אשר הועברו אליה על פי הסכם הממון שאושר על ידי בית המשפט, גוברות על העיקולים המאוחרים שהטילו הנושים הבלתי מובטחים על חלקי הדירה שעדיין רשומים על שם הבעל. יתר על כן, הנתבעים לא הביאו ראיות לכך שההלוואות ניתנו לבעל על בסיס בעלותו הרשומה על הדירה. פסק הדין דחה גם את תביעתו שכנגד של הנתבע מס' 2, שהוא בנק דיסקונט, והורה להם לשאת בהוצאות התובע, לרבות הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.