ע"פ 2067/23

תקציר

בפסק הדין שדן בערעורם של אנשים שהיו מעורבים בתקיפה על רקע גזעני בתקופה של מתיחות לאומית, בחן בית המשפט את פרטי המקרה, ושמע טיעונים משני הצדדים. המקרה עסק בתקיפה קבוצתית של גבר ערבי בן 60, שהותקף אך ורק על בסיס מוצאו האתני, והדגיש את ההשפעה החמורה של אלימות על רקע גזעני על הסדר הציבורי וביטחון הפרט. בעוד משתי, אחד המערערים, טען לעונש מופחת בנימוק של תפקיד קטין, דחה בית המשפט את ערעורו ואישר את גזר הדין המקורי. השופטים הדגישו כי השתתפות באלימות ההמון כרוכה באחריות קולקטיבית ולא רק במעשים אישיים. מנגד, ערעורו של כרמלי הביא לקיצור עונשו מ-25 ל-20 חודשים, בהתחשב במעורבותו במאמצי השיקום, אם כי אי התייצבותו לדיון קודם הובילה בתחילה לעונש חמור יותר. בית המשפט שב והדגיש את חומרת הפשעים על רקע גזעני ואת חובתה של מדינת ישראל הדמוקרטית להיאבק בגזענות זו בנחישות, תוך הדגשת ערכי היסוד של המדינה והרדיפה ההיסטורית של העם היהודי. השופטים תמכו בשמירה על שלום הציבור והרתעתו כשיקולים מרכזיים בשיקום הפרט בעבירות גזעניות. הן השופט י' אלרון והן השופט א' שטיין הסכימו עם פסק דינה של השופטת גילה כנפי-שטייניץ, שאישר את גזר דינו של מש"י וביטל חלקית את פסק דינו של כרמלי, תוך הדגשת עמדת בית המשפט ביחס להתמודדות חמורה עם אלימות על רקע גזעני בשל השלכותיה החברתיות הרחבות.