ע"ו 11198-06-16

תקציר

המשיב, רפאל קופפר, הגיש בקשה לפיטוריה על הסף של המערערת, החברה לאיתור והשבת נכסים של נספי השואה בע"מ, בשל שיהוי בהגשת ערעור. הערר עסק בהחלטות ועדת הערר להשיב כספים למשיב כיורשו של אביו המנוח שנכסיו הוחרמו בתקופת השואה. ההחלטה הראשונית הורתה על החזרת שליש מהכספים שקיבל המערער מבנק לאומי ביחס לחשבונות האב. החלטה זו התקבלה בעקבות מספר החלטות נוספות בנוגע למינוי מומחה לקביעת סכום ההשבה, שכר טרחת עורכי דין ועניינים נלווים אחרים. המשיב טען כי ההחלטה הסופית המחייבת את החזרת הכספים ניתנה בשנת 2012 וכי היה על המערערת לערער אז. המערערת טענה כי ההחלטה הסופית ניתנה בשנת 2016 וכי ערעורה הוגש במועד. בית המשפט קבע כי ההחלטה משנת 2012 אינה סופית, שכן היא הותירה מקום להסכמות נוספות בין הצדדים על גובה ההשבה ומינה מומחה שיקבע אותה. ההחלטה שניתנה בשנת 2015, אשר פירטה את הסכום המדויק שיוחזר, הייתה ההחלטה הסופית. עם זאת, מאחר שוועדת הערר תיקנה טעות סופר בהחלטה זו ביום 25.8.2015 ושינתה את מקבלי הכספים, המועד להגשת הערר החל במועד זה. ענייני הלוואי שהוכרעו בשנת 2016 לא שינו את אופייה הסופי של ההחלטה משנת 2015 בנוגע למחלוקת העקרונית. לפיכך, ערעורה של המערערת, שהוגש בחודש יוני 2016, נדחה בטרם עת, ובקשת המשיב לסילוק על הסף התקבלה. המערערת חויבה לשלם למשיב 7,500 ש"ח הוצאות.