ת"א 60537-12-20

תקציר

התובע, שנפגע בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה בשנת 2019, תבע פיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. המחלוקת העיקרית הייתה על ההשפעה התפקודית של נכותו של התובע, אשר הוערכה בשיעור של 10%. בית הדין מצא כי התאונה קטעה את רצף עבודתה של התובעת, אך הסיבות לעזיבתה את עבודתה היו משולבות ולא רק בשל התאונה. נפסק כי הנכות התפקודית שווה לנכות הרפואית. בגין הפסדי שכר בעבר, נפסק לתובעת סכום גלובלי של 50,000 ₪, בהתחשב בהפסקת העבודה עקב התאונה ובדמי האבטלה שלה. שיעור הניכוי מהכנסותיה העתידיות של התובעת נקבע על 110,000 ₪, בהתבסס על אחוזי הנכות הנמוכים יחסית ושכרה הגבוה כיום. בית המשפט הכריע גם בתביעתה של התובעת לסיוע מצדדים שלישיים ולהוצאות, ופסק לה 12,000 ₪ בעבר ובעתיד, ו-18,343 ₪ בגין נזק לא ממוני. סך הנזק שנפסק לתובע היה 190,343 ₪, ממנו נוכו הקצבאות שהתקבלו מהמוסד לביטוח לאומי, כך שנקבע פיצוי סופי בסך 127,614 ₪, כולל ריבית והצמדה למועד התשלום בפועל. כמו כן חויב הנתבע לשלם לתובע אגרת בית משפט ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 15.21% מהסכום שנפסק. לשני הצדדים זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 60 יום.