תמ"ש 47565-12-18

תקציר

התובע במקרה זה תובע פסק דין הצהרתי בדבר בעלות בחלקת אדמה וצו מניעה המונע מאביו, הנתבע, לנקוט פעולות דיספוזיציה כלשהן במקרקעין. התובע טוען כי מצא ראיות חדשות המזכות אותו בבעלות על חלק בחלקה, אשר הובילו אותו לעתור לבית המשפט לקבלת הצהרת בעלות על 293 מ"ר בקרקע המדוברת, לרבות הדירה שנבנתה עליה. עם זאת, הנתבע טוען כי יש לדחות את התביעה מחמת שיהוי, השתק והעובדה שפסק הדין בהליך קודם בין הצדדים כבר הכריע בסוגיה. הראיה העיקרית שהציג התובע היא מסמך בו נראה לכאורה הנתבע מעביר את החלקה המדוברת לשלושת ילדיו במתנה. לאחר שמיעת טיעוני הצדדים ובחינת חומר הראיות, מגיע בית המשפט למסקנה כי המסמך שהוצג על ידי התובעת כהוכחה למתנה הינו מזויף. הסבריו של התובע בדבר הנסיבות בהן נמצא מסמך זה אינם משכנעים, מלאי סתירות ואינם עולים בקנה אחד עם ההיגיון והשכל הישר. יתר על כן, גם אם בית המשפט היה מקבל את המסמך כאמיתי, המתנה שהוא מתאר לא הושלמה בשל חוסר רישום, ועדיין הייתה לנתבע הזכות לבקש את ביטולו. בית המשפט מוצא כי עדותו של התובע ושל אשתו לוקה בחוסר אמינות, בעוד שעדותו של הנתבע ועדותו עקבית ומהימנה. לפיכך, השופט מורה על מחיקת התביעה, מבטל את עיכוב הביצוע שהורה עליו בית המשפט המחוזי, ומחייב את התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪.