ת"א 30724-12-17

תקציר

פסק הדין דן בשתי תכניות, 3793 ו-3794, שמטרתן לשנות את ייעודם של שטחים מסוימים בירושלים מבית קברות לשימור לשטח ציבורי פתוח. מטרות התכנית מתוארות, לרבות שינוי ייעוד שטחים לגישה ציבורית ולכבישים. בפסק הדין צוין כי היעדר אטימה פיזית על הקרקע אינו מעיד על היעדר תפיסה, במיוחד כאשר מדובר בשטחים פתוחים, ופעולות העירייה, כגון סלילת כבישים וגידור, נתפסות כמימוש מטרות התכניות. בית המשפט דוחה את טענת התובעים כי העירייה לא תפסה חזקה במקרקעין מכוח תכנית 3793, שכן טענה זו לא הועלתה בשלב מוקדם יותר של ההליך. יודגש, כי הודאת התובעים כי בוצעו עבודות בקרקע, לרבות הרחבת כבישים, מערערת את מעמדם. פסק הדין מדגיש כי תכלית ההפקעה מתגשמת על ידי השארת השטח כשטח ציבורי פתוח, ותום ליבה של העירייה בהקשר זה אינו מוטל בספק. בית המשפט דוחה גם את טענות התובעים כי לא היו מודעים להפקעה וכי העירייה לא פעלה בהתאם לנוהלי ההודעה הנדרשים. נאמר, כי ייתכן שבעלי קרקע שאינם רשומים, כמו התובעים 2 ו-3, לא היו זכאים לקבל הודעות. בנוסף, ביצוע עבודות משמעותיות ומעורבות התובעים בהליכים הקשורים מעידים על מודעותם להפקעה. פסק הדין מתייחס גם לטענות התובעים בדבר מגבלת הזמן לביצוע מטרת ההפקעה וההשפעה על השימושים והמבנים הקיימים באזור. בית המשפט מבהיר כי סעיף 7ב, הקובע מגבלה של שמונה שנים, אינו חל רטרואקטיבית וממילא החזקה במקרקעין כבר נלקחה. כמו כן, הקמת גדר שתשרת את מטרות התכנית לא תפר את ההוראות בדבר שימושים קיימים. בסיכומו של דבר, התביעה נדחית, והתובעים נדרשים לשלם הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪, המתחלקים בין הנתבעים. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים ומסמן את סיום התיק.