עת"מ 38158-09-16

תקציר

העותר, בעל נכס ברחובות, הגיש עתירה נגד החלטת העירייה להטיל ארנונה רטרואקטיבית על שני אזורים בשטחם: אכסדרת העמודים והגן. בית המשפט פסק לטובת העותרת וביטל את חיוב הארנונה הרטרואקטיבי. בפסק הדין נקבע כי לא נפל כל פגם או הטעיה מצד העותרים בכל הנוגע לאי תשלום מיסים בגין שטחים אלה, שכן הם לא היו מודעים לכך שהעירייה לא גבתה מהם תשלום בגין חלקים אלה של רכושם. השופט סבר כי אין זה סביר שהעירייה תטיל דרישת תשלום לאחור של שבע שנים, שכן העותרים ניהלו את עסקיהם על בסיס חיובי המס הקודמים שלהם. באשר לשיעורי הארנונה, קבע השופט כי הפער הגדול בין השיעורים באזורים שונים – 448% ו-446% עבור "קרקע כבושה" – הוא בלתי סביר ביותר. בית המשפט התערב והורה לעירייה לחייב את רכושו של העותר לפי התעריפים הנמוכים יותר שהיו נהוגים באזורים אחרים לשנת 2016. עם זאת, השופט לא מצא את הפער של 135% עבור "מבנים שונים שאינם נכללים בסיווג אחר" בלתי סביר מספיק כדי להצדיק התערבות נוספת. העירייה חויבה לשאת בהוצאות העתירה ולשלם לעותר שכר טרחת עורך דין. בפסק הדין הודגש כי העותרת לא תרמה לטעותה של העירייה וכי תקופת התשלום הרטרואקטיבית המשמעותית, יחד עם הסתמכותה של העותרת על חיובי מס קודמים, הפכו את ההחלטה לבלתי צודקת. פסק הדין קבע תקדים לתיקי מס רטרואקטיביים עתידיים, הטיל את הנטל על העיריות להצדיק החלטות כאלה והדגיש את זכותו של הנישום להסתמך על שומות מס קודמות.