עת"מ 51644-01-15

תקציר

פסק הדין דן בשתי בקשות לצווי ביניים שהגישו העותרים בשני מקרים נפרדים. התיק הראשון, ע"א 47836-01-15, מבקש לעכב ביצוע צו הריסה שניתן על ידי בית משפט שלום, ומבקש להכריז על בטלות החלטת ועדת ערר שביטלה היתרים לשימוש חורג בנכסים מסוימים השייכים לעותר. העותרים טוענים כי הם משתמשים בקרקע למעלה מ-20 שנה ופתחו בהליכי תכנון לקבלת היתרים חוקיים, ולכן יש לתת להם זמן נוסף להמשיך ולהפעיל את עסקיהם עד לסיום הליך התכנון. עם זאת, טוענים המשיבים כי העותרים בסך הכל מנסים לעכב את ההריסה הבלתי נמנעת, לאחר שפעלו באופן בלתי חוקי במשך שנים, וכי סיכויי הצלחת העתירה קלושים. המקרה השני, ע"א 51644-01-15, מבקש מבית המשפט לחייב ועדת ערר להכריע בערעור העותרים להיתר בניה, שלא הוכרע בתוך פרק הזמן הקבוע בחוק. העותרים טוענים כי עשו כל שביכולתם כדי להכשיר את זכויותיהם בקרקע, לרבות ייזום תב"ע, וכי איחור במענה לבקשתם להיתר שלל מהם את זכויותיהם הפרוצדורליות. שוב טוענים המשיבים כי העותרים עושים שימוש לרעה בהליכים כדי לעכב את צו ההריסה, וכי הסיכויים לאישור ההיתר נמוכים. השופט סוקר בהרחבה את ההליכים הממושכים שנקטו המבקשים, ומציין כי הם עולים כדי ניצול לרעה של ההליך המשפטי, שמטרתו לעכב את ביצועם של צווי הריסה. השופטת מדגישה כי המבקשים מודעים למצב המשפטי מזה שנים רבות ומיצו את כל הדרכים בהליך הפלילי, והיה עליהם להיערך ל"יום שאחרי". השופט מגיע למסקנה כי אין הצדקה לעיכוב נוסף של צווי ההריסה, וכי האינטרס הציבורי ושלטון החוק צריכים לגבור במקרה זה. לפיכך, שתי הבקשות לצווי ביניים נדחות, והמבקשים נדרשים לשלם למשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. עיקר טענותיהם של המשיבים שמורות לדיון במהלך הדיונים בעתירות עצמן.