ע"פ 2421/21

תקציר

בפסק דין זה בערעור מתקבלת החלטת בית המשפט המחוזי להטיל על אוראל עונש מאסר בפועל, חרף מאמצי השיקום. ערכאת הערעור מדגישה את היקף ההתערבות המצומצם בגזר הדין, אלא אם כן העונש חורג באופן משמעותי מאמות המידה שנקבעו או כרוך בטעויות פרוצדורליות. ערעורו של אוראל, שהתמקד ברובו בהישגיו השיקומיים ובהשפעות השליליות האפשריות של המאסר על התקדמות זו, נדחה. בית המשפט מכיר בשיקומו של אוראל אך מדגיש כי הליך שיקום תקין צריך לעמוד בהשלכות של תקופת מאסר קצרה, וטוען כי שיקום אינו יכול להצדיק באופן אוטומטי עונש מופחת. בית המשפט מדגיש את הצורך בהחמרת הענישה בשל אופי העבירה – התעללות בחסר ישע בידי אחראי – ואת הצורך בהרתעה כללית, נוכח הקושי לאתר ולהעמיד לדין בגין עבירות כאלה. למרות שהודאתו, החרטה ולקיחת האחריות של אוראל הוכרו כגורמים מקלים, אין בהם כדי להפחית מחומרת מעשיו. עוד קובע בית המשפט כי העונש שהוטל תואם את מדיניות הענישה הקיימת במקרים דומים ומצפה כי שיקומו של אוראל יימשך במהלך מאסרו ולאחריו. השופטים ג' כנפי-שטייניץ וי' כשר מסכימים עם חוות דעתו הראשית של השופט נעם סולברג, שהביאה לדחיית הערעור. לאור זאת, אוראל מונחה להתחיל לרצות את עונשו ביום 10.8.2022, עם הנחיות ספציפיות לתיאום כניסתו לכלא.