בש"פ 1926/22

תקציר

המדינה ערערה על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע לעצור שני משיבים קטינים באופן אלקטרוני, במקום להחזירם למעצר עד תום ההליכים. הקטינים הואשמו בשורה של עבירות הקשורות להפרות סדר והפרות סדר בנגב, בהן התפרעות, הפעלת אמצעי לחימה למטרות טרור, מעשי הצתה וחבלה, שיבוש הליכי משפט והיזק בזדון ממניע גזעני. כתב האישום נגע למעורבותם בהפגנות אלימות, במהלכן השליכו בקבוקי תבערה לעבר תחנת משטרה, תקפו מאבטח וגרמו נזק לרכבו. בית המשפט העליון, לאחר ששקל את חומרת העבירות ואת מסוכנותם של המשיבים לציבור, הכיר בכך שמעצר בפיקוח אלקטרוני הוא בדרך כלל חריג ולא כלל במקרים כאלה. עם זאת, תוך מתן משקל לעיקרון לפיו מעצר עד תום ההליכים צריך להיות מוצא אחרון לקטינים, ובהתחשב בגילם הצעיר של המשיבים ובהיותם עבריינים בפעם הראשונה, החליט בית המשפט שלא להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. בית המשפט הדגיש כי מעשיהם של המשיבים היו חמורים, על גבול הלינץ' והונעו ממניעים של לאומנות ואידיאולוגיה, אך פיקוח אלקטרוני נחשב אמצעי ראוי. ערעור המדינה נדחה, והחלטת בית המשפט המחוזי לעצור את המשיבים באופן אלקטרוני התקבלה. בנוסף, ציין בית המשפט כי היה מקום ליידע את המשיבים על כוונת המדינה לערער טרם החלטתו הסופית של בית המשפט המחוזי.