תמ"ש 34141/06

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה שהגישה אישה נגד בעלה ושני בניהם. הסעדים העיקריים אליהם ביקשה האישה היו פירוק משותף של כל רכושם של בני הזוג ופסק דין הצהרתי לפיו התחייבותה להעביר את הזכויות בדירת מגוריהם לבנים בטלה. בני הזוג היו נשואים זמן רב וחוו כמה משברים שבמהלכם נפרדו והתגרשו בנישואים, אך אז התפייסו. הם גם הפרידו רכוש במהלך הליך הגירושין האזרחי והאישה חתמה על מספר מסמכים הנוגעים להעברת זכויותיה בדירה. הדירה נרכשה מכספי הבעל והזכויות נרשמו על שמו. האישה טענה כי אינה מבינה את המסמכים עליהם חתמה וכי חזקת השיתוף צריכה לחול על מערכת היחסים הרכושית של בני הזוג. הבנים טענו כי יש לקיים את התחייבויותיה של האישה להעביר להם את הדירה במתנה. בית המשפט קבע, כי חזקת השיתוף חלה על יחסי הרכוש של בני הזוג בתקופות בהן חיו יחד כזוג נשוי, למעט בשנים 1991 עד 1994, וכי התחייבויותיה של האישה לתת את הדירה לבנים במתנה בוטלו על ידה כדין. זאת, משום שהאישה חתמה על המסמכים הרלוונטיים בידיעה על תוכנם וויתרה על זכותה לחזור בה, ומשום שהבנים נהגו בה בצורה מחפירה. לפיכך הורה בית המשפט על ביטול חובת האישה לתת לבנים את הדירה במתנה ועל פירוק משותף של רכוש בני הזוג, למעט נכסים שהגבר קיבל במתנה או בירושה. הדירה הייתה אמורה להימכר והתמורה התחלקה בין בני הזוג. עוד נקבע בפסק הדין כי האישה הייתה שותפה בנכסים שצבר הגבר במהלך תקופות מגוריהם המשותפים, והורה לגבר ולאחד הבנים למסור פרטים על חשבונות הבנק שלהם בתוך פרק זמן מוגדר. התביעה התקבלה באופן חלקי, ולא ניתן צו להוצאות.