ת"א 8104-02-18

תקציר

התובעת, עורכת דין במקצועה, הגישה תביעה נגד הנתבעת בגין לשון הרע לאחר שהגיש תלונה עליה ללשכת עורכי הדין. הנתבע ואשתו טענו כי התובע התייחס אליהם בזלזול בוטה במהלך עסקת נדל"ן בה ייצג אותם התובע. התובעת טענה כי התלונה שקרית והשפילה אותה בעיני עמיתיה וגרמה לה נזק. עם זאת, השופט פסק לטובת הנאשם. הם מצאו כי התלונה אינה פרסום פומבי שכן היא הוגשה בסודיות ללשכת עורכי הדין, ולכן אינה יכולה להיחשב לשון הרע על פי החוק הרלוונטי. כמו כן, השופט קבע כי הנתבע פעל בתום לב ומוגן על ידי הוראות סעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע, המאפשר הגשת תלונות לרשויות מוסמכות ללא חשש מהשלכות משפטיות. השופטת הדגישה את חשיבות היכולת של אזרחים להגיש תלונות ללא חשש מתביעות לשון הרע, במיוחד כאשר הן מופנות לגופים סטטוטוריים. בנוסף, מצאה השופטת כי תחושותיו של הנתבע להיעלב מהתנהגותו של התובע היו אמיתיות וסובייקטיביות, והתלונה נבעה בעיקר מפגיעה זו. התובע לא הביא ראיות לנזק ממשי כלשהו שנגרם על ידי התלונה. בסיכומו של דבר, השופט הגיע למסקנה כי יש לדחות את התביעה, ונקבע כי שני הצדדים תרמו להתמשכות המיותרת של ההליך.