ע"מ 45876-03-19

תקציר

הערעור מתייחס למיסוי פיצויים ששולמו לקיבוץ על ידי חברת כביש חוצה ישראל בגין הפקעת אדמותיו לצורך סלילת כביש 6. הקיבוץ טען כי הפיצוי שקיבל מהחברה כולל פיצוי בגין ירידת ערך הקרקע, שאינה חייבת במס ערך מוסף (מע"מ), וכי בעקבות הוצאת חשבונית זיכוי, היה על מנהל אגף מע"מ לתקן את החשבונית המקורית ולהחזיר את סכום המע"מ שנגבה. המנהל דחה את התנגדות הקיבוץ, מה שהוביל את הקיבוץ להגיש ערר זה. בית המשפט מצא כי הקיבוץ דיווח על הפיצויים לרשויות מס אחרות כפיצוי בגין הפקעה בלבד, לצורך קבלת הטבות מס, ולא תיקן דיווחים אלה בעת הוצאת חשבונית הזיכוי לחברת הכבישים. כמו כן, בהסכמים בין הקיבוץ לחברה נקבע כי הפיצויים ששולמו כללו הן את ההפקעה והן כל ירידת ערך של הקרקע. לפיכך קבע בית המשפט כי קיימת השתק שיפוטי, המונע מהקיבוץ לשנות את סיווג הפיצויים שקיבל. בנוסף, ציין בית המשפט כי הצדדים הסכימו על פיצוי חד שלבי בגין ההפקעה, הכולל את כל הנזקים שנגרמו לקיבוץ, והקיבוץ קיבל מהחברה פיצוי בגובה מע"מ על מלוא הפיצוי. בית המשפט הדגיש כי אופיו הכלכלי האמיתי של הפיצוי הוא פיצוי בגין הפקעה, החייב במע"מ, ודחה את טענת הקיבוץ כי יש לייחס את מרבית הפיצוי לירידת ערך הקרקע. לפיכך נדחה הערר, והחלטתו המקורית של מנהל אגף מע"מ התקבלה. כמו כן נדרש הקיבוץ לכסות את הוצאות המנהל, בסך 50,000 ₪.