ת"א 10765-02-20

תקציר

השופט דן בדיני מכירת דירות ובדיני הגנת הצרכן, וכיצד הם מתייחסים למקרה זה. לאחר מכן, השופטת בוחנת את פרטי מועדי המסירה החוזיים ואת מועדי המסירה בפועל של כל תובע, ומוצאת כי הדירות נמסרו באיחור. השופט מתייחס גם להוראות בהסכמי המכר הנוגעות לאיחור במשלוחים, ומציין כי הנתבעים לא הוכיחו כי האיחור נגרם מנסיבות שאינן תלויות בהם. השופטת דוחה גם את טענות הנתבעים כי העיכוב היה מוצדק בשל שינוי מיקום תא הטרף וגילוי מערת קבורה, שכן הם לא סיפקו עדות מומחה שתתמוך בטענותיהם, והעיכובים לא הוכחו כבלתי סבירים או בלתי צפויים. לאחר מכן פונה השופט לשאלת תוקפה של חתימת חלק מהתובעים על הסכמים המכונים "כתבי ויתור", וקובע כי הם תקפים וכי התובעים אינם זכאים לתמורה נוספת בגין איחור המסירה. השופטת דוחה גם את הטענה כי שני הנתבעים חייבים בתשלום תשלומים כלשהם, ומדגישה כי לכל חברה אישיות משפטית נפרדת. השופטת דוחה גם את תביעת התובעים בגין עוגמת נפש, וקובעת כי רק תובע 8 זכאי לפיצוי בגין העיכוב במסירת דירתו. לבסוף, השופט קובע את גובה הפיצוי לו זכאי תובע 8, וקובע את מסקנות המשפט.