תא"ק 1597-08-07

תקציר

הדיון נסוב סביב חבות הנתבעים ביחס לכתב ערבות חתום על ידם לטובת הבנק התובע, מיום 22.10.2000, בסך 3 מיליון ₪, להבטחת פירעון הלוואה שנתן הבנק לחברה בבעלות הנתבעים. הנתבע מס' 4 טוען כי חתימתו על הערבות זויפה, ולכן הבנק אינו יכול לאכוף את הערבות נגדו. בית המשפט בחן את חוות דעת המומחה שהגיש הנתבע מס' 4 ומצא אותה משכנעת. התובעת לא הוכיחה כי הנתבעת מס' 4 חתמה על שטר העברת המניות, והטענה כי חוק החברות חל במקרה הנוכחי ומצדיק את הסתמכות הבנק על עצם רישומה של הנתבעת מס' 4 כבעלת מניות נדחתה. בית המשפט קיבל את עמדת הנתבע 4 לפיה לא היו נפקות לפי חוק החברות, ולא הוצג על ידי התובע כל מסמך המעיד על היותו בעל מניות בחברה טרם חתימת כתב הערבות. מסמך נוסף, "הצהרת בעל עניין", נחתם על ידי אלמוני, לא הנתבע מס' 4, וטענת התובע כי הנתבע מס' 4 חתם עליו לא הוכחה. "כרטיס דוגמאות החתימה", עליו הודה הנתבע מס' 4 כי חתם עליו, לא הוכיח את טענת התובע כי רשם את הפרטים בעצמו. בית המשפט מצא כי התובעת לא מילאה את התחייבויותיה כלפי הנתבעת מס' 4 בכל הנוגע להוצאת הודעות והעתק הערבות החתומה, כנדרש בדין. עם זאת, הבנק מילא את חובתו לגלות את הפרטים הנדרשים לנתבעת 4, וזו הבינה את מהות הערבות. גם הטענה כי הערבות נחתמה תחת לחץ והטעיה נדחתה, שכן בית המשפט מצא כי הנתבע מס' 4 הבין את השלכות הערבות וידע את הסכום הכרוך בה. לבסוף, נדחתה גם הטענה כי סכום הערבות לא צוין בשטר הערבות בעת חתימתה, וכי עורך הדין שהסביר לכאורה את פרטי הערבות לנתבע 4 לא היה נוכח. בית המשפט פסק לטובת הבנק וקבע כי אחריותה של הנתבעת מס' 4 על פי שטר הערבות נותרה תקפה וניתנת לאכיפה. הנתבעים חויבו לשלם לבנק ביחד ולחוד את הסכום הנתבע, בצירוף הוצאות ושכר טרחת עורך דין.