בע"מ 1179/13

תקציר

עניינו של פסק הדין בשני ערעורים על החלטות בית המשפט המחוזי, שאישר את קביעת בית המשפט לענייני משפחה כי יש להכריז על שלושה קטינים, ל', א' ונ', כברי אימוץ לפי סעיף 13(א)(7) לחוק האימוץ, בשל אוזלת ידם של אמם (המבקשת בתיק מס' 2118/13) ואביהם (המבקש בתיק מס' 1179/13). שלושת הילדים הוצאו מחזקת אמם זמן קצר לאחר לידתם, בשל מחלת הנפש שלה, והועברו להשגחת משפחות אומנה. האם אינה חולקת על כך שמצבה הנפשי הצדיק את הוצאת הילדים, אך טוענת כי מצבה הנפשי השתפר משמעותית וכי אין לייחס לה עוד חוסר כשירות הורית. עם זאת, בית המשפט מצא כי האם אינה מסוגלת כיום לטפל כראוי במי מילדיה, וכי אי יכולת זו תימשך בעתיד הנראה לעין. בית המשפט הסתמך על חוות דעתם של שני מומחים, ד"ר וייל וד"ר אדר, וקבע כי מגבלותיה הקוגניטיביות, האישיותיות והתפקודיות של האם פוגעות באופן מהותי ביכולתה ההורית. בית המשפט דחה גם את ערעורו של האב, שהתבסס על טענתו כי הערכות אי כשירותו ההורית היו קשות יתר על המידה. בית המשפט הדגיש כי התנהגותו בעבר לפני בדיקת האבהות, חוסר נכונותו לקחת אחריות על ילדיו וכשירותו ההורית הירודה, גברו על הגורמים החיוביים לטובתו. יתר על כן, הערכתם פה אחד של המומחים בדבר חוסר יכולתו לגדל את ילדיו, במיוחד נוכח צרכיהם המיוחדים, הובילה את בית המשפט למסקנה כי הכרזה על הילדים ככשירים לאימוץ היא דרך הפעולה הטובה ביותר להבטיח את רווחתם. לפיכך דחה בית המשפט את שני הערעורים ואישר את הכרזתם של שלושת הקטינים כברי אימוץ. השופטת א' חיות נתנה את פסק הדין, עליו הסכימו השופט א' פוגלמן והשופט א' שוהם.