ת"א 40062-01-14

תקציר

השופט דחה את בקשת התובע להוסיף ראיות לאחר הגשת סיכומי התשובה, שכן ניתן היה להציג את מרבית הראיות בשלב מוקדם יותר של המשפט והשאר לא סיפקו הבהרה מספקת. התובעת ביקשה הצהרה כי המוכרים בעסקת מקרקעין חייבים בהיטל השבחה עתידי, אך לא ביקשה סעד כספי, שלא אפשר לבית המשפט להעניק סעד כזה בשלב מאוחר יותר. השופטת דחתה גם את טענות התובע כנגד הנתבעים מחמת התיישנות, שכן מהראיות עולה כי התובע ידע על נושא החניה, שעמד במרכז המחלוקת, טרם חתימת ההסכם. בנוסף, קבעה השופטת כי התובעת לא הצליחה לצמצם את נזקיה וכי אין קשר סיבתי בין אחריותם הנטענת של הנתבעים לבין הנזק שנגרם. גם פרשנות ההסכם בין הצדדים לעניין היטל ההשבחה נמצאה לטובת הנתבעים, כלומר הם לא היו אחראים להיטלים עתידיים כלשהם. כמו כן, השופטת קבעה כי התובעת לא הביאה ראיות מספיקות לנזקים, שכן מכירת הנכס הניבה רווח ניכר, והיא לא הגישה חוות דעת שמאי או ראיות אחרות לתמיכה בטענות הנזק שלה. ככלל, התביעה נדחתה, לרבות ההודעה לצד השלישי שהוגשה נגד עורך הדין, והתובע חויב בהוצאות הנתבעים ובשכר טרחת עורך דין.