ע"א 8557/06

תקציר

ערכאת הערעור דחתה הן את הערעור והן את הערעור שכנגד במקרה זה, ואישרה את ממצאיו ומסקנותיו העובדתיים של בית משפט קמא. בית המשפט הדגיש כי ערכאות ערעור נמנעות בדרך כלל מלהתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, אלא אם נפלו טעויות משמעותיות. במקרה זה, העירייה התמהמהה בהסרת קו ניקוז, מה שגרם לחברה לעיכוב של חצי שנה בבנייה. בית משפט קמא מצא עיכוב זה סביר על סמך חומר הראיות והגיע למסקנה כי החברה הייתה מוצדקת בפירוק קו הניקוז לצמצום נזקים, שכן העירייה לא עמדה בהתחייבותה. הפיצוי שנפסק התבסס על הסכם פרוצדורלי ודו"ח שמאי, שהעירייה לא ערערה עליהם. ערכאת הערעור קבעה כי הפיצוי שניתן אינו בלתי סביר וסירבה לשנותו. הם דחו את טענת העירייה כי הפיצוי היה צריך להיות מחושב לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט נזיקי, והדגישו כי החברה זכאית לפיצוי מלא על הוצאותיה בפועל ולא לעלויות נמוכות יותר באופן היפותטי. הפיצוי שנפסק שיקף את הנזקים שנגרמו מבלי להעשיר את החברה שלא כדין. בנוסף, דחה בית המשפט את הערעור הנגדי של החברה, בקובעו כי תקופת השיהוי בת ששת החודשים לקביעת הפיצוי סבירה. בית המשפט הורה לעירייה לממן את הוצאות המשפט של החברה בסך 15 אלף שקל, כאשר כל השופטים הסכימו עם פסק הדין שניתן על ידי השופטת פרוקצ'יה.