ע"פ 1668/98

תקציר

בית המשפט העליון הכריע בערעור על צו של בית המשפט המחוזי בנושא האזנת סתר. הבקשה המקורית הייתה לאשר האזנת סתר לקווי טלפון מסוימים המשמשים חשודים בעבירה. הצו ניתן, אך בתנאי שכל שיחה שהוקלטה ואינה שייכת לחשודים תימחק לאלתר מבלי להאזין לה, ויש לחתום על תצהיר על המחיקה. מאוחר יותר ביקשו הרשויות לשמור את ההקלטה המקורית כפיקדון בארכיון בית המשפט או המשטרה בשל קשיים טכניים בהפרדת השיחות בסליל ההקלטה, אך בית המשפט דחה בקשה זו. בית המשפט העליון קיבל את הערעור על ההחלטה, ביטל את ההגבלות והתיר את שמירת סליל ההקלטה המקורי תוך יצירת הקלטת משנה של שיחות החשודים. פסק הדין הדגיש את האיזון בין הזכות לצנעת הפרט לבין שלום הציבור, והכיר בכך שהאזנת סתר כרוכה בפגיעה חמורה בפרטיות. בית המשפט קבע כי יש להגן אחרת על פרטיותם של אנשים ששמם לא צוין בצו האזנת הסתר ולנקוט בכל הצעדים הדרושים כדי למזער את הפגיעה בהם. בעוד שמחיקת שיחות של אנשים שאינם קשורים זה לזה אינה אידיאלית, בית המשפט סבר כי מדובר בפתרון טוב יותר מאשר מחיקה מוחלטת, שכן הוא מאזן בין צנעת הפרט לבין האינטרס הציבורי, במיוחד בהתחשב בערך הראייתי הפוטנציאלי של ההקלטות. פסק הדין הדגיש גם את עקרון המידתיות ואת הצורך לבחון כל מקרה לגופו תוך בחירת האמצעי שפגיעתו פחותה להגשמת תכליתו של צו האזנת הסתר.