פ"א 11955-01-19

תקציר

פסק הדין עוסק בערעור הקשור לתיק נגד משיב שבנה שלא כדין מבנה מגורים בן שתי קומות וגדר בטון ללא ההיתרים הנדרשים. בתחילה הודה המשיב באישומים אך בהמשך שינה את הודאתו, מה שהוביל את בית משפט קמא לשמוע ראיות ולבסוף הרשיע אותו לפי חוק התכנון והבניה. במהלך גזר הדין צוין כי הבנייה הבלתי חוקית נפוצה באזור בשל תהליכי תכנון איטיים של המדינה. בית המשפט קמא הטיל קנס בסך 40,000 ₪ בתנאים הנוגעים להריסה ואיסור שימוש אם לא יתקבלו היתרים. המערער, שלא היה שבע רצון מהקלה בעונש זה, טען לקנס מוגדל כדי להרתיע מפני הפרות עתידיות והציע כי יש לבצע את צו ההריסה מוקדם יותר. ערכאת הערעור הסכימה חלקית, וציינה כי הקנס אינו מרתיע דיו והגדילה אותו ל-70,000 ₪ או חמישה חודשי מאסר. בית המשפט הדגיש כי בנייה בלתי חוקית היא סוגיה נפוצה בישראל, המחייבת ענישה מחמירה כדי למנוע תועלת כלכלית מעבירות מסוג זה. יתר על כן, הערר הדגיש כי ליקויים תכנוניים באזור אינם צריכים להשפיע על אכיפת החוק, והדגיש את הצורך לשמור על שלטון החוק בפעולות התכנון והבנייה. למרות ההתאמות, ההחלטה הבטיחה כי המשיב יוכל להמשיך ולהתגורר בבניין לזמן קצר, תוך שמירה על הוראות לניסיונות היתר, תוך הכרה בהיעדר נסיבות מקלות מוכחות המצדיקות הקלה.