ת"ד 2353-06-20

תקציר

השופטת, ציפורה משה, שקלה בכובד ראש את הטיעונים והראיות שהוצגו בבית המשפט, והחליטה לזכות את הנאשמת מכל האישומים שיוחסו לה בכתב האישום. פסק דין זה ניתן על בסיס המסקנה כי המאשימה לא הביאה ראיות מספיקות לביסוס טענות העבירה הפלילית נגד הנאשם. ראשית, השופט מצא את גרסת הנאשם לאירועים אמינה ועקבית. המאשימה לא הצליחה להוכיח, ברמה הנדרשת במשפט פלילי, כי הנאשם פעל בפזיזות או הפר חובת זהירות כלשהי. באשר לטענה כי הנאשם נהג בפזיזות בטרם התיישב נוסע, טענה השופטת כי המאשימה לא הצליחה להוכיח את קיומן של מגבלות רלוונטיות כלשהן. באשר לאירוע בלימת החירום, קיבלה השופטת את נימוקי הנאשם כי הפעולה נעשתה כדי להימנע מפגיעה ברוכב אופניים שנסע באור אדום, ובכך נותק הקשר הסיבתי בין פעולת רוכב האופניים לנפילת הנוסע. עוד ציין השופט כי אופן ניהול החקירה הותיר שאלות רבות ללא מענה, לטובת עמדת ההגנה. כמו כן, הדגישה השופטת כי מעשיו של הנאשם נופלים תחת ההוראה החוקית של "הגנה מפני צורך" כאמור בסעיף 34(ה) לחוק העונשין. החלטת הנאשם להפעיל בלימת חירום הייתה הכרחית באופן מיידי להצלת חייו של רוכב האופניים והייתה הדרך היחידה להימנע מתאונה אפשרית. לפיכך, התנהגותה מוצדקת ואין להטיל עליה אחריות פלילית. בנוסף, מתח השופט ביקורת על פרשנותה של המאשימה לתקנה 436 לתקנות התעבורה כשגויה, הן מבחינה עובדתית והן מבחינה משפטית. השופט הסכים עם עמדת ההגנה וקבע כי התקנה אינה חלה על המקרה הנוכחי. בסופו של דבר, השופט הגיע למסקנה כי הנאשם פעל בסבירות ובמיומנות, מנע תאונת דרכים פוטנציאלית והציל חיים. הראיות, לרבות עדויותיהם של עדי המאשימה, תמכו בגרסת הנאשם לאירועים. לפיכך פסק השופט לטובת ההגנה והדגיש כי יש לזכות את הנאשם, והחלטה זו התקבלה בנוכחות שני הצדדים. פסק הדין גם מעניק לנתבע זכות ערעור בתוך 45 יום לבית המשפט המחוזי בתל אביב במידת הצורך.