ע"ו 2153-02-22

תקציר

פסק הדין מקבל ערעור על החלטה להאריך את אשפוזו הכפוי של אדם בבית חולים פסיכיאטרי. המערער, אקרובט רחוב בן 32, אושפז בבית החולים לאחר תאונת פעלולים. הוועדה הפסיכיאטרית של בית החולים החליטה להאריך את שהותו, בנימוק של הזיות גדלות, חוסר תובנה לגבי מצבו וסכנה פוטנציאלית לעצמו ולאחרים. עם זאת, השופט פוסק לטובת המערער וקובע כי החלטת הוועדה פוגעת בזכויותיו הבסיסיות לחירות, לחופש תנועה ולאוטונומיה. השופט מטיל ספק בהערכת הוועדה לגבי מסוכנותו של המערער ומדגיש כי עיסוקו כאקרובט רחוב אינו עילה מספקת לאשפוז כפוי. כמו כן, השופט מותח ביקורת על היעדר הנמקה עניינית ושקילת חלופות אשפוז על ידי הוועדה. נקבע כי הארכת שהותו של המערער אינה מידתית ואינה עולה בקנה אחד עם הדין, ועל כן הערעור מתקבל ומורה על שחרורו המיידי של המערער. פסק הדין מדגיש את חשיבות האיזון בין זכויות הפרט לשלום הציבור במקרים של בריאות הנפש.