עע"מ 1000/11

תקציר

הערעורים בפני בית המשפט מתייחסים כולם למחלוקת על בעלות על חלקת אדמה הרשומה על שם מכון ון ליר, שעליה בנוי תיאטרון ירושלים. החלקה המדוברת, חלקה 43, היא אחת מכמה חלקות קרקע המעורבות בשורה ארוכה של התדיינויות משפטיות בין מכון ון ליר לבין עיריית ירושלים. המכון טען כי שגה בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים בכך שאישר את החלטת הוועדה המחוזית לאשר את הפקעת חלקה 43 על ידי הוועדה המקומית. לטענתם, הוועדה המחוזית נעדרת סמכות לאשר את ההפקעה לפי סעיף 189 לחוק התכנון והבניה, שכן החלקה לא יועדה להפקעה בתכנית 867ב תקפה, וכי ההפקעה אינה סבירה ואינה מידתית. הוועדה המקומית, העירייה ותיאטרון ירושלים טענו כולם בעד ההפקעה. לאחר שבחן את תולדות ההתדיינות ואת החוקים הרלוונטיים, מצא בית המשפט כי לוועדה המחוזית אכן הייתה סמכות לאשר את ההפקעה לפי סעיף 189, שכן החלקה נועדה למטרה ציבורית והוועדה ראתה בה צורך לטובת הציבור. יתר על כן, בית המשפט מצא כי ההפקעה הייתה סבירה ומידתית, שכן היא פשוט מיסדה את המצב הקיים, בו התיאטרון השתמש במגרש לצורכי ציבור ללא מחלוקת. לבסוף, ציין בית המשפט כי ניתן לטפל בכל טענות הנוגעות לצמצום החזקת הקרקע של המכון באמצעות הליך תכנוני, וכי טענות המכון בדבר אי תשלום עבור הקרקע אינן רלוונטיות להחלטה. לפיכך, בית המשפט פסק כנגד כל הערעורים, תוך שמירה על זכויות הצדדים בכל עניין עתידי שלא יובא בפני בית המשפט, ובחר שלא לחייב הוצאות.