עמל"ע 44305-11-13

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פרי ערעור שהוגש על פסק דינו של בית הדין הארצי למשמעת של לשכת עורכי הדין. פסק הדין המקורי זיכה את עורכת הדין של המשיבה מכל האישומים שיוחסו לה בתלונה שהגישה איילת דבי, בה נטען כי עורך הדין הטריד ואיים על המתלוננת, על קרוביה ועל מקום עבודתה, בעקבות חשיפת קשר רומנטי בין המתלוננת לבעלה של המשיבה. בית הדין המשמעתי המחוזי הרשיע תחילה את המשיב בהתנהגות שאינה הולמת משפטן והטיל עליו השעיה בפועל של שנה, שנת מאסר על תנאי, שכר טרחה בסך 5,000 ₪ ותשלום של 3,000 ₪ ללשכה. הן המערער והן המשיב הגישו ערעורים על פסק דין זה. המערער ביקש להוסיף ולהרשיע את המשיבה ולהחמיר בעונשה, ואילו המשיב ביקש לזיכוי. בית הדין הארצי למשמעת, בדעת רוב, פסק לטובת המשיבה, ביטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי וזיכה אותה. עם זאת, שופט ערכאת הערעור פסק לטובת המערער, ביטל את פסק דינו של בית הדין והחזיר על כנו את הרשעתו וגזר דינו של בית המשפט המחוזי, בשינויים מסוימים. השופטת האריכה את תקופת ההשעיה של המשיבה ל-30 חודשים, וציינה את חוסר החרטה של המשיב, את הרשעותיה הקודמות ואת העובדה שהעבירה הנוכחית בוצעה בזמן שהייתה מושעית מלשכת עורכי הדין בתיק אחר. השופט ציין לשבח גם את סבלנותו של בית המשפט המחוזי בטיפול בתעלוליו ובעיכוביו של המשיב במהלך הדיונים. כמו כן, הדגישה השופטת את חשיבות השמירה על כבודו ומכובדותו של מקצוע עריכת הדין וטענה כי מעשיו של המשיב, שכללו עבירות פליליות, אינם מצדיקים זיכוי. בסופו של דבר התקבל הערעור, והמשיב הורשע ונגזרו עליו 30 חודשי מאסר על תנאי, בנוסף ליתר העונשים שהטיל בית המשפט המחוזי.