מ"ת 26908-06-10

תקציר

השופט, הרב שפירא, קבע כי הבקשה לדחיית התביעה היא חוקית וראויה. טענות הסנגורים בדבר פגמים פרוצדורליים בבקשת המעצר ובהליך השימוע לא נתמכו. כאשר בקשה להארכת מעצר נדחית, לתובע יש אפשרות לערער או לזרז את הגשת כתב האישום; האפשרות השנייה אינה מבטלת את תוקף ההליך. לגופו של עניין, הראיות קשרו את שני הנאשמים לאירוע, אך יש להבחין ביניהם. הנאשם מס' 2 היה המסית והשחקן העיקרי, ואילו מעורבותו של נאשם מס' 1 הייתה מצומצמת יותר, והוא אף ניסה להניא את נאשם מס' 2 מהשלכת בקבוק התבערה. חומרת העבירה, שעלולות היו להיות לה תוצאות קטלניות, הצדיקה את המעצר בעילה של מסוכנות. עם זאת, בהתחשב בגילם הצעיר של הנאשמים (15-16), עברם הפלילי הנקי ובהיעדר מניע לאומני, קבע השופט כי אין צורך במעצר. הוחלט על סנקציות חלופיות, מה גם שהקטינים היו עצורים כבר כעשרה ימים. השופט הורה על שחרורם בתנאי מעצר בית מחמירים, כאשר כל נאשם יועבר למשמורת הוריו ובפיקוח מפקחים מוסמכים. תנאים נוספים כללו חתימה על התחייבויות ההורים והפקדה כספית גבוהה יותר עבור הנתבע מס' 2. השופט הדגיש כי החלטה זו היא זמנית, בכפוף לקבלת תסקיר של שירות המבחן לנוער, שיסייע לקבוע את הסדרי הפיקוח הנדרשים. השירות הונחה להגיש את הדו"ח עד 5 ביולי 2010, ודיון המשך נקבע ל-7 ביולי 2010, מה שיאפשר לסנגורים להעלות טענות נוספות בנוגע לראיות. השופט ציין גם את קלות הגישה להוראות נפץ באינטרנט והציע להמשיך לחקור האם הנאשמים קיבלו הנחיות או הוסתו על ידי צד שלישי. לבסוף, בהסכמת הצדדים, ניתן היה לפרסם את ההחלטה מבלי לזהות את הקטינים, שכן הדיון התנהל בדלתיים סגורות.