ע"א 168/84

תקציר

בית המשפט העליון דן בערעור שעסק בתובענה לפסק דין מקוצר שהגיש בנק נגד בני זוג נשואים, בנוגע לחוב שטרם נפרע בחשבון הבנק של הבעל בסך 5,536,084.06 ש"ח, בתוספת ריבית שנתבעה עליו. הנתבעים, הבעל והאישה, עתרו להסרת מעמד "פסק דין מקוצר" וביקשו רשות להתגונן, שנדחתה, מה שהוביל להגשת הערעור. המערערים טענו כי אין כל ראיה בכתב לשינויים בריבית, והבעל טען כי חתימתו מותנית, מתוך כוונה שחברה תהיה אחראית ולא הוא עצמו. מה שסיבך עוד יותר את העניינים, האישה טענה כי רימו אותה לחתום על כתב ערבות, מתוך אמונה שמדובר בהסכם משכנתא. בית המשפט ציין את הסוגיה הפרוצדורלית לפיה על כל נתבע להגיש תצהיר משלו, דרישה שלא נענתה על ידי האישה, המרמזת על התחמקות מכוונת. כמו כן, נטען כי דרישת הבנק לתשלום מהחברה היוותה ראיה בכתב כנגד כתב ההתחייבות. בית המשפט הכיר בכך שיש לאפשר לנתבעים להציג את הגנתם, גם בטיעונים בעל-פה המתנגדים למסמך, שכן אין לדחות טענות לגיטימיות רק בשל בעיות הוכחה. בית המשפט פסק לטובת המערערים, ואיפשר להם להגן על עצמם באמצעות טענת התנאים הסובבים את אחריותם, תוך הכרה בהשפעה הפוטנציאלית של אי חוקיות על נסיבות המקרה. פסק הדין הקודם בוטל והעניק לבני הזוג זכות הגנה, והבנק חויב בהוצאות המשפט של המערערים, תוך שימת דגש על בחינה יסודית של חומר הראיות בטרם גיבוש פסק דין.