עמ"נ 13547-11-15

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור על החלטת ועדת הערר לחייב את המערערים בארנונה. טענתם העיקרית של המערערים, כי הם אינם הבעלים או המחזיקים בנכס הנדון, היא טענה עובדתית שיש להתייחס אליה במסלול המינהלי. ככלל, האזרחים מוגבלים להליך ההתנגדות המינהלית כאשר מדובר בעניינים עובדתיים וטכניים, ובית המשפט מפעיל את שיקול דעתו רק במקרים חריגים בעלי חשיבות ציבורית מיוחדת. עם זאת, בית המשפט מוצא כי טענות המערערים כי ועדת הערר שגתה בכך שלא התייחסה לטענותיהם חסרות שחר. מהמסמכים והרישומים עולה כי המערערים הם אכן המחזיקים בנכס, כהגדרתם בחוקים הרלוונטיים. הם לא מסרו כל הודעה על כך, ופעולותיהם הקודמות, כגון החכרת הנכס וחתימה על פרוטוקול המסירה, סותרות את הכחשת החזקה הנוכחית שלהם. יתר על כן, טענתם כי הנכס נכלל בשטח שעבורו משלם בנק הפועלים ארנונה ולכן אין לחייבו כלפיהם, נעדרת ראיות ואינה מהווה סיבה לבטל את החלטת ועדת הערר, מה גם שתשלום ארנונה אינו מעיד על בעלות כנדרש בחוק. סיכומו של דבר, הערעור נדחה, והמערערים נדרשים לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪.